נייר מידע לאומנויות תרבות של אוטה וורד "ART bee HIVE" כרך 2 + דבורה!

"עבדתי בסוכנות של חברת Y ובמשך שנים רבות התגוררתי במלזיה, נסעתי למדינות שכנות, סין וכו 'כדי לתמוך במפעלי ייצור. ביניהם יש מפעל לכלי נגינה, שם למדתי כיצד לכוון ולהכין כלי נגינה. . הידע שלמדתי נמצא כעת ברשותי. "

עברו 3 שנים מאז שהבמבוק (נקבה במבוק), שהוא החומר של שינוב, נבצר ומיובש.בינתיים שני שלישים ייסדקו.במבוק כפוף מחומם (מתוקן) באש. המומחיות של מר טנאקה היא להתאים את השריקה, שתושלם בעוד כשלוש שנים וחצי, לטון אחר לכל פסטיבל בכל שכונה ולהתאים אותה מדעית לפי המפוח. "כל מברשת קובו" הוא סיפור ישן.

"יש כמה שריקות כמו שיש פסטיבלים בכל רחבי יפן. יש מוזיקה מקומית, ויש שם צלילים. לכן אני צריך לעשות את הצלילים הדרושים למוזיקה הזו."

זה אומר שיש צלילים רבים כמו שיש עיירות וכפרים.האם אתה מחליט את הטון לאחר האזנה למוזיקה המקומית?

"בדוק את כל המגרשים בעזרת מקלט. הרץ והמגרש שונים לחלוטין בהתאם לארץ. גלי קול נוצרים בצינור, אך הצינור מעוות מכיוון שהוא טבעי. גם גלי הקול מעוותים. גלי קול יוצאים החוצה . אם זה נשמע כמו צליל נעים או רעש, או אם זה האחרון, צורת הצינור רועדת. תקן אותו עם מברג כדי להשמיע קול. לך "

זה נראה כמו צורת חיים הניתנת על ידי הטבע.

"נכון. זו הסיבה שהשמעת צלילים היא פיזית למדי, והאזור והצורה בפנים קשורים זה לזה. קשיות. כשהייתי ילד נסעתי לאסקוסה וקניתי חליל תוצרת אדון חלילים, אבל באותה תקופה אני לא לא מתעסק עם החלק הפנימי של הצינור. כשאני מפוצץ אותו, אין שום צליל. ואז המורה שלי אמרה לי שהאימון הוא אבן דריכה. אבל זה המקור לשריקת השריקה שלי. הייתי מכין חלילים כתחביב. אבל בסופו של דבר הבנתי שיש בעיה עם הצורה בפנים. ללמוד להכין כלי נגינה בחברה היה מאוד שימושי לעבודה הנוכחית שלי. "

ברצוני לשאול אותך על תהליך הכנת Shinobue.

"לא ניתן להשתמש במבוק שהרמתי כמו שהוא, אז אני צריך לייבש אותו שלוש שנים. שני שלישים שבורים והשליש הנותר הופך לשריקה, אבל הוא כפוף מעט. כשזה הופך ל מעט רך, יישר אותו עם עץ גילוח. אתה יכול להכין חומר אחד, אבל זה יהיה לחוץ כשאתה מתקן אותו, אז אם אתה יוצר חור מיד, הוא ייסדק. כמו כן, ייבש אותו עד שהוא הופך להיות מוכר כחצי שנה. זה לוקח הרבה עצבים משלב הכנת החומר. אם אתה מייצר את החומר בצורה רופפת, זה יהפוך לשריקה רופפת. "

התכונה המיוחדת הזו היא "Tsumugu".מה הפירוש של ספין מסורת עבור מר טאנאקה?

"האם זה לא" פיוז'ן "ששומר על הישן ומכניס חדשים?המבנה המיושן יישמר עם המבנה המיושן.החליל של דורמי מעניין מאוד עכשיו.אני רוצה לנגן מוזיקה עכשווית, אני רוצה לנגן ג'אז.עד כה לא הייתה משרוקית שניתן היה לנגן יחד על סולם הפסנתר, אך שינובו השיג את המזג המערבי שווה.זה מתפתח. "

תודה רבה.סטודיו לחליל Kazuyasu מקבל גם התייעצויות למי שרוצה להתחיל בחליל אך לא יודע לבחור אחד כזה.אנא בדוק גם את דף הבית.

סטודיו לשריקה Kazuyasu

• 7-14-2 מרכז, אוטה-קו
• שעות פעילות: 10:00 עד 19:00
• TEL: 080-2045-8150

ホ ー ム ペ ー ジ

"אוצר לאומי חי" המחבר בין התרבות המסורתית לדורות הבאים "פומיקו יונקאווה השני"

"אמנות" זה פחד ומשקל -
בגלל זה אני פעיל כל חיי, אני כל הזמן מקדיש את עצמי לאמנויות הבמה

הבמה עדיין מפחידה
להקפיד על בידור הן עבור עצמי והן עבור אחרים

פומיקו יונקאווה, הדור השני, פעיל כמבצע של ג'יוטה וג'יוטה (* 80) כבר למעלה מ -1 שנה. למרות שהוא הוסמך כאוצר לאומי חי (נכס תרבותי בלתי מוחשי חשוב) של קוטו בשנת 2008, מרשים שהוא ממשיך ללכת בדרך האמנות.

"בזכותך יש קונצרטים שונים לפני, אז אני מתאמן עד שאני מרוצה. זה מה שגורם לי להרגיש לא בנוח. תלוי בשיר, בתוכן ובביטוי זה שונה, ולכן קשה מאוד להראות את זה אני חושב שזה תמיד בראש שאני רוצה שכולם ישמעו את זה בצורה קלה להבנה. "

שירי ג'יוטה וקוטו שהועברו על ידי פיקוח בבית הספר (מוזיקאי עיוור) בתקופת אדו והועברו עד היום.העמיק את הבנתך את השיר, כולל האינדיבידואליות והטעם של כל בית ספר, והראה אותם לקהל שלפניך במקום הטון. גם אם אני רגיל לזה, אני אף פעם לא עוצר ופשוט ממשיך להתאמן ולהתמסר .מאחורי ההבעה העדינה, אתה יכול להרגיש את הרוח והנחישות כחוקר ששולט באמנות כזו.

"אחרי הכל, הבמה עדיין מפחידה. גם אם אתה מתאמן מספיק, אם אתה יכול להוציא 8% על הבמה, אתה לא יכול להוציא חצי."

אחד הרמזים לדעת את קפדנות העיסוק באמנות הוא שיטת האימון שהייתה נהוגה עד לתקופת השואו המוקדמת.על ידי דחיפת עצמך עד קצה הגבול, אתה יכול לשחק בקוטו ושלושת המיתרים (shamisen) עד שאתה מאבד את החושים בזמן שאתה נחשף לרוח החורף הקרה. זוהי שיטת אימון לאימון הגוף ולחידוד המיומנות.

"החינוך השתנה בתקופה המודרנית, ולכן אני לא חושב שזה קל לקבל תורות כאלה גם אם אתה רוצה. עם זאת, השיעורים חשובים מאוד והם הבסיס לכל הכשרה. אני חושב."

מר יונקאווה אומר שהוא "קפדני כלפי עצמו ואחרים" בכל הנוגע לאמנות.

"אחרת לא תוכל לשים לב לאנשים. אני חושב על זה בעצמי."

בהדרכה שמסר מר יונקאווה ישירות לתלמידיו, ישנם דברים החשובים בנוסף להראות את הפרשנות של כל שיר בגוון.זהו קשר מלב אל לב.

"לכל שיר יש את" הלב "שלו. תלוי איך אומנויות התלמידים מצטברות, אנשים מסוימים עשויים להבין את זה ואחרים אולי לא. לכן זה נהדר תוך התחשבות ברגשות תלמידי זה. אני מנסה להסביר את פרשנות לשיר בצורה קלה להבנה. כולם נהנים לנגן אותו. כפי שאני מבין אותו בהדרגה לאורך השנים, אני מבין את מה שאמרתי. אנא קח ולקח שיעורים. "

אומרים שדרך ההתמודדות עם אמנות נחרצת זו נובעת במידה רבה מההוראה של פומיקו יונקאווה הראשון.

"מכיוון שרוח האמנות מהקודם נפגעה. אנו משלבים את ההוראה ההיא כאוצר לכל החיים."

עקבו אחר תורת הדור הקודם ועברו לדור הבא
שופך את ליבך להתפתחות התרבות המסורתית

מלכתחילה, מר יונקאווה (שם אמיתי: מר מיסאו) וקודמו מנהלים מערכת יחסים של "דודה ואחיינית".את ילדותו העביר בקובה ובשנה שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי נפטרה אמו שהייתה אדונית עיוורת וקוטו. נסעתי לטוקיו ברכבת לילה ללמוד אצל אחותי.לאחר מכן הוא התגורר עם דודתו, והיחסים בין השניים השתנו ל"מורה ותלמיד "ובשנת 1939 (שוא 14) ל"אם ובת מאומצת".

"הלכתי לבית דודתי בלי לדעת כלום. היו הרבה אוצ'ידשי. בהתחלה חשבתי שאני דודה מפחידה. אבל אמרתי" דודה ". פשוט שיחקתי בקוטו. ואז זה היה רעיון פשוט ש היו שם תגמולים ודברים טובים מדי פעם. זה היה ילדותי. "

בהדרכתו הקפדנית של קודמו, הילדה הגיחה בהדרגה ובסופו של דבר הגיחה.פומי קטסויוקי(פומיקאטסו) בשימוש נרחב בשם.הקודם תמיד אומר לעצמו ולאחרים שהוא צריך ללמוד רק אמנות, והוא אוכידשי של קודמו לעבודה כמו עבודות משרדיות ודיפלומטיה, ואחותו במרשם המשפחות שאומצה באותו זמן. ・ מר פומישיזו. יונקאווה (נפטר) אחראי.כאילו כדי להגיב למחשבותיהם של מורו ואחותו, ימשיך מר יונקאווה להתקדם באומנויות.
בשנת 1995 (הייסי 7) הלך לעולמו הדור הראשון, וכעבור ארבע שנים הוא זכה בתואר "הדור השני לפומיקו יונקאווה".הוא מתאר את תחושותיו באותה תקופה כ"קיבלתי החלטה גדולה האם אני אעבוד בעצמי ".

"פעם אמא שלי אמרה לי שאמנות עוזרת לי, אבל כשהייתי צעיר לא ממש הבנתי את זה. לקודמי היה לב גדול. הוא העלה את זה. אני לא מכיר את העבודה במשרד, אני לא יכול לעשות שום דבר בקשר למשפחתי. הצלחתי לצאת לעולם פשוט על ידי משחק בקוטו תוך כדי תמיכת האנשים סביבי. קודמי היה אמי, מורה לאמנות והורה שגידל הכל. הוא היה אדם קפדני לאמנות, אבל ברגע שהוא יצא מהאמנות, הוא היה באמת אדיב. זה היה אהוב גם על תלמידיו. כוחו של הדור הראשון הוא גדול ".

מר יורקווה עבד במרץ על העברת אמנות לדור הבא, בירושה של שאיפותיו של קודמו, שהוא קיום כה גדול.בעוד שמספר המוזיקאים והחובבים היפנים המקצועיים יורד, אנו מתמקדים בפופולריות של חינוך מוזיקלי באמצעות כלי נגינה יפניים, במיוחד בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים.נכון לעכשיו, "תרגול כלי נגינה יפני" נכלל בקורס החובה בהנחיות ההדרכה ללמידה לבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, אך עמותת סנקיוקו ביפן (* 2), שמר יונקאווה הוא יו"ר הכבוד בה, היא ארצית לסייע בנוסף לתרומת קוטו רבים לבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, אנו שולחים מוזיקאים צעירים בעיקר לבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בטוקיו בכדי לספק הדגמות ביצועים ולהתנסות בהנחיות בנושא ביצוע כלי נגינה.באימוטו סוצ'וקאי, מר יונקאווה עובד גם על פעילויות הפצה בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים במחלקת אוטה, ולעתים מר יונקאווה עצמו הולך לבית הספר בכדי לספק הזדמנויות לילדים לבוא במגע ישיר עם הקוטו.

"אני מנגן בפני הילדים חרוזים לילדים ושירי בית ספר, אבל הם שרים איתי וזה מרגש. נהנתי מאוד מהתקופה בה אני ממש שם את הציפורניים על האצבעות ונגעתי בקוטו. מוזיקה יפנית לעתיד התרבות. , חשוב לגדל ילדים קודם. אפילו הילדים שמגיעים לבית הספר שלנו ישמרו עליהם טוב וישחקו בקוטו. "

מבחינת המסירה לדור הבא, בשנים האחרונות הופיעו בזה אחר זה מנגה ואנימה המבוססות על אומנויות הבמה והתרבות היפנית המסורתית, וצוברות פופולריות בעיקר בקרב הדור הצעיר.באמצעותם הם מכירים, מתעניינים ומתעניינים באמנויות הבמה והתרבות המסורתית.תנועה כזו מתרחשת בקוטו, ולמעשה, סיור במרכז התרבות שבו תלמידי הסוצ'וקאי הם מדריכים, מתפעלים מהקוטו המקורי שבוצעו על ידי הדמויות במהלך משחק העבודה. אין סוף למועמדים. .נראה שגם חלק מהתלמידים רוצים לשחק, וזה מראה את ההשפעה הרבה שיש להם על החברה.מר יונקאווה, שהלך עם שירים קלאסיים, אומר שיש לו עמדה של "לעשות יותר ויותר" לתקווה כזו.

"זה רק טבעי שהכניסות שמעניינות אותך ייצאו בקנה אחד עם הזמנים. אני אסירת תודה שאוכלוסיית המוסיקה היפנית תגדל. חוץ מזה, אם זה שיר טוב, זה יישאר באופן טבעי. עם הזמן זה יהיה יהפוך ל"קלאסי ". עם זאת, אני מקווה שאלה שנכנסו משירים עכשוויים ילמדו בסופו של דבר את הקלאסיקות וירכשו את היסודות כראוי. האם זה אומר שקשה להתחבר להתפתחות התרבות היפנית המסורתית? חשוב מאוד, נכון? "

"פסטיבל אוטאווה"מדינת 2018 במרץ 3

בסוף הראיון, כששאלתי שוב, "מהי" אמנות "עבור מר יונקאווה?", לאחר כמה שניות של שתיקה, הוא הרים את המילים אחת אחת כדי לשרוף את לב בזהירות.

"מבחינתי האמנות מפחידה וכבדה, וקשה להמציא מילים. זה הדבר הקדוש והחגיגי שקודם לי נתן לי. מעל הכל, אתה יכול לחיות את חייך תוך כדי משחק בקוטו. אני עדיין רוצה להמשיך לעבוד. באמנויות למשך שארית חיי. "

* 1 מוזיקת ​​אמנות הנגזרת מהקשר הבלתי נפרד בין ג'יוטה (מוזיקת ​​שמיסן) לשירי קוטו שהועברה על ידי פיקוח בית הספר (מוזיקאי עיוור) בתקופת אדו."שיר" הוא מרכיב חשוב במוזיקה של כל כלי נגינה, ואותו מבצע אחראי על נגינת הקוטו, נגינה על השמיזן ושירה.
* 2 פרויקטים שונים יושמו במטרה לתרום לפיתוח תרבות המוזיקה היפנית על ידי קידום התפשטות המוסיקה המסורתית, קוטו, סנקיוקו ושאקוחאצ'י, והחלפת כל בית ספר משלושת השירים.

פרופיל

מוזיקאי בסגנון ג'יוטה / איקוטה.בראשותו של סוצ'וקאי (אוטה וורד).יו"ר כבוד של איגוד הסנקיוקו ביפן. נולד בשנת 1926.שמו האמיתי הוא מיסאו יונקאווה.השם הקודם הוא Fumikatsu. עבר לטוקיו בשנת 1939 והפך לאוכ'דישי הראשון. בשנת 1954 אומץ על ידי תלמידו הראשון, בונשיזו. קיבל את המדליה עם סרט סגול בשנת 1994. בשנת 1999 הוענק לדור השני פומיקו יונקאווה. בשנת 2000 קיבל את מסדר הכתר היקר. בשנת 2008 הוסמך כבעל נכסי תרבות בלתי מוחשיים חשוב (אוצר לאומי חי). קיבל את פרס אוסקר האמנות ביפן ופרס המתנה בשנת 2013.

הפניות: "Fumiko Yonekawa People and Arts" אישי קיקאווה סוצ'וקאי מהדורה.

お 問 合 せ

מדור יחסי ציבור ושמיעת ציבור, האגף לקידום אמנויות תרבות, האגודה לקידום תרבות באוורד וורד